Sunday, May 31, 2009


Goodybe great uncle in YNET: Israel's largest news source:

פרס על מות אפרים קציר: תרומתו למדינה ענקית


נשיא המדינה פירסם הודעת אבל עם היוודע דבר מותו של הנשיא הרביעי: "חסרונו יורגש בכל צעד ושעל בתחומים הרגישים ביותר של ישראל". ראש הממשלה: "קציר תרם תרומה לביטחון ישראל ויושרו וצניעותו יכולים לשמש מופת". קציר יובא למנוחות בעירו רחובות, היום ב-18:00
רוני סופר

"נשיא המדינה לשעבר, הפרופסור אפרים קציר, היה אדם משכמו ומעלה, מדען בעל שם עולמי אשר תרם תרומה יוצאת דופן לביטחון מדינת ישראל". במילים אלה ספד נשיא המדינה, שמעון פרס, לנשיא הרביעי שהלך לעולמו.



הפרופ' קציר יובא למנוחות היום (א') ב-18:00 בבית העלמין ברחובות - וייטמן ליד אשתו נינה, שנפטרה ב-1986. קציר ביקש להיקבר ברחובות ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.



אפרים קציר נולד ברוסיה ב-1916, בשם אפרים קצ'לסקי. ב-1922 עלתה משפחתו לארץ ישראל.
הוא כיהן כנשיא המדינה בשנים 1973-1978. קציר מת בביתו שבמכון וייצמן ברחובות, בגיל 93. הוא היה מדען בעל שם עולמי בתחומי הביוכימיה והפיסיקה. לאחרונה אושפז למשך כמה שבועות בבית החולים "קפלן" בשל מחלה, אך שוחרר לביתו לאחר שיפור מסוים במצבו.



פרס הוסיף ושיבח את פועלו של הנשיא הרביעי: "הוא היה גם נשיא אהוב ומקובל וכדרכו צנוע ועמוק - הוא לא נכנע ולא התחשב בבריאותו ועבד ללא הרף למען המדינה, כאשר תוצאות עבודתו שזורות במפת הארץ, ברוחה וברמתה".



"תרומתו של אפרים קציר למדינה היא ענקית וחסרונו יורגש בכל צעד ושעל בתחומים הרגישים ביותר של ישראל. אזכור את אפרים לעולם ועד כאדם נפלא, בעל דעות עצמאיות ובעל מאור פנים לזולתו", סיכם פרס.



גם ראש הממשלה פירסם הודעה עם היוודע דבר מותו של הנשיא לשעבר

קציר ואמר כי המדינה כולה מרכינה את ראשה. "הנשיא קציר היה מחוייב למדינת ישראל בכל מעשיו והיה אחד מפורצי הדרך בתחום המדע ואחד המדענים הראשונים והבולטים במכון ויצמן. קציר תרם תרומה גם לביטחון ישראל ויושרו וצניעותו יכולים לשמש מופת", אמר.



השר לענייני מיעוטים, פרופ' אבישי ברוורמן, פירסם גם הוא הודעת אבל: "אפרים קציר היה נשיא מדינת ישראל, מדען דגול וציוני בכל רמ"ח אבריו. איש שלמרות כל הסבל והטרגדיות שעבר בחייו - תמיד היה מלא אהבה אנושיות וחיוביות. הוא היה לי ידיד איש יקר ומורה דרך, הוא שייעץ לי להוביל את פיתוח הביוטכנולוגיה בנגב".



ועדת השרים לטקסים וסמלים בראשותו של שר התיירות סטס מיסז'ניקוב צפויה להתכנס לפני ישיבת הממשלה, כדי לדון בסידורי הלוויתו הממלכתית ובטקס האשכבה של הנשיא הרביעי


סיכמתי עם הקב"ה: "אל תרחם עליי"

למרות מצבו הבריאותי והגעגועים לאחיו, פרופ' אהרון קציר, שנרצח בידי מחבלים, לפרופ' אפרים קציר, הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, יש ספר חדש, וגם אהבה איתנה, שגורמת לו להמשיך ולהיאחז בחיים. "המדע מושך את ליבי", הוא אומר רגע לפני יום הולדתו ה-93, "והוא זה שגורם לי להחזיק מעמד"
יובל קנר

כבוד הנשיא לשעבר: "אחי אהרון היה בוגר ממני בשנתיים וחצי. כשהוא נרצח הרגשתי כאילו חלק מגופי נעלם ונהרס. לא אשכח כשנקראתי לזהות את גופתו. הייתי במצב איום".



הסיבה הרשמית לקיום הריאיון עם פרופ' אפרים קציר, הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, הוא ספרו האוטוביוגרפי "סיפור חיים" שיצא לאחרונה, בתום עשר שנות כתיבה. הספר מתאר את סיפור חייו וחיי אחיו, פרופ' אהרון קציר, שהפכו לאייקונים בעולם המדע עוד בחייהם. פרופ' אהרון קציר נהרג בהתקפת המחבלים בראשות קוזו אוקומוטו בנמל התעופה בלוד בשנת 1972.

קטע מתוך הראיון עם פרופ' קציר

אבל הספר היה רק תירוץ. על האיש בן ה-93 מגינים בחירוף נפש אנשי מכון ויצמן לבל יתראיין ללא השגחתם הצמודה. הוא מרותק לכיסא גלגלים אבל מצבו הפיזי מטעה. גם בגילו המופלג, פרופ' קציר חד כתער, ברור, צלול ומצויד בחוש הומור.



כשהוא נזכר באחיו הגדול אהרון, חתן פרס ישראל למדעי הטבע (1961) ומבכירי המדענים של ישראל, הגעגוע צובט את ליבו. "היינו מאוד קשורים האחד לשני", הוא אומר, "היינו מתבודדים וכותבים יחד מאמרים".

בתחילת דרכם המדעית, למדו השניים באוניברסיטה העברית. "יום אחד קורא לי פרופ' פרקטה, רקטור האוניברסיטה", מספר קציר, "ואומר לי, 'יש לנו שני אחים מוכשרים, אחיך ואתה. אין לנו כסף להחזיק כאן שני מלומדים, אז אחד מכם צריך ללכת. החלטנו שזה אתה'. אז עזבתי, אמרתי, זה גורלי. אחר כך שוחחתי עם אהרון והוא אמר, 'יש פתרון טוב יותר, שנינו נעזוב ונעבור למכון ויצמן'. קיבלנו הזמנה מחיים ויצמן, שאמר, 'יש כסף ויהיה מצוין'. באותו יום עזבנו שנינו את האוניברסיטה העברית".



למה הספר יצא רק עכשיו?

"חשבתי שבשל גילי הגיע הזמן לספר את תולדות חיי, למען הנכדים שלי, הבן שלי, אולי למען הדורות הבאים, שיידעו מעט על חייו של הנשיא הרביעי. אני כבר בן 93, אז חשבתי שהגיע הזמן".



פרופ' קציר מתגורר בבית צנוע בלב מכון ויצמן, כמעט מאז הקמתו של המכון, בשנת 1949. מלבד הרמפות שהוקמו בבית לטובת כיסא הגלגלים שלו, נדמה שכמעט דבר לא השתנה בו. הריהוט פשוט ומדפי העץ קורסים משלל התארים ותעודות ההוקרה שקיבל במרוצת חייו.



כשאשתו נינה קציר הייתה בחיים (הלכה לעולמה בשנת 1985), היו מתקיימים בבית הנשיא אחת לשבוע מפגשי-סופרים לילדים. היום, מלבד מטפלו האישי ומזכירתו המסייעת לו במחקריו, פוקדים את הבית מעטים. התקשורת לא מרבה להיזכר באיש, שהיה מועמד לפרס נובל על חלקו בחקר פולימרים של חלבונים ושעל שמו קרויים בתי ספר ומלגות למצטיינים ברחבי הארץ. עיקר נחמתו הייתה ועודנה בחומר הכתוב ובנפלאות המדעים.



"כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, למדתי מתמטיקה, לא ביולוגיה", הוא אומר, "איכשהו נמשכתי לביופיסיקה, מביופיסיקה לביוטכנולוגיה, מביוטכנולוגיה למדעי החיים. נושאי מדעי החיים עדיין מושכים את ליבי באופן יוצא מן הכלל, ושם באמת ההתפתחות פנטסטית, מפני שכל אחד רוצה לדעת מדוע כואבת לו הבטן או מדוע הרגל לא פועלת".



מדי שנה חוגגים לפרופ' קציר חבריו במכון ויצמן יום הולדת. זו הזדמנות לקיים את האירוע ככנס מדעי שאליו מוזמנים מדענים בכירים מהארץ ומהעולם. מאז גיל 60, מדי עשור הופך יום הולדתו ל"סימפוזיון על ביופיסיקה וביוטכנולוגיה", כנס בינלאומי שנמשך ימים ספורים. כשמלאו לו 90, נערך לכבודו כנס דומה אליו הוזמנו מדענים רבים מהעולם. ב-16 במאי יחגגו לו שוב יום הולדת, אם כי הפעם, לבקשתו, ייעשה הדבר בצניעות יתרה.



"חלק מן האנשים שכל כך אהבתי כבר אינם בחיים, אבל כן, זה היה עולם יוצא מן הכלל", הוא אומר, "אני אומר בצחוק, שסיכמתי עם הקדוש ברוך, שכל עוד אוכל לקרוא, לכתוב, לעבוד ולעשות קצת מחקר ופיתוח, תן לי לחיות. ברגע שאתה רואה שאני הופך לאלצהיימר, לא יודע מה שאני מדבר, אז מספיק, אל תרחם עלי. בינתיים הוא כנראה עסוק מדי אז הוא מרשה לי לעשות מה שאני רוצה. אז יהיה לי יום הולדת כנראה באמצע מאי. אני מודה באשמה ולא מכחיש, נולדתי ב-16 במאי 1916".



מה הדברים שגורמים לך אושר?

"אני צריך להודות על האמת, המדע והפילוסופיה של המדע מושכים את ליבי באופן יוצא מן הכלל, וזה, אני מודה, גורם לי להחזיק מעמד, כי בלי זה היה קשה להחזיק מעמד לגמרי. זה נפלא שיש מקצוע או נושא שמושך את ליבך. החברים שלי מביאים לי עיתונים וספרים שאני יכול לקרוא. יעקב שרת, הבן של משה שרת, הביא לי אוסף מאמרים קצרים על אביו - 400 עמוד. בלילה אחד גמרתי את זה, כי זה משך את ליבי. גם כשאני קורא דבר מקצועי, זה נותן לי כוח להמשיך לחיות".

Goodbye great uncle!



The Jerusalem Post Internet Edition

Former president Ephraim Katzir dies
May. 30, 2009
Judy Siegel-Itzkovich , THE JERUSALEM POST

Prof. Ephraim Katzir, the fourth president of Israel and one of its greatest scientists, died on Saturday night after a long life full of achievement mixed with sorrow.

He was cared for until his death at his home on the Weizmann Institute of Science campus in Rehovot.

He was born in Kiev on May 16, 1916, to Yehuda, an accountant with fiercely Zionist ideals, and Tzila Katchalski. The couple lived in Lodj in Poland, where Ephraim's only sibling, Aharon, was born.

However, the family moved to Kiev because of World War I. After migrating on to Bialystock, economic problems in the country and ideology induced the Katchalskis to make aliya in 1925.

After graduating from Jerusalem's Rehavia Gymnasia high school, Ephraim enrolled at the Hebrew University of Jerusalem, where he studied botany, zoology and bacteriology before finally concentrating on biochemistry and organic chemistry.

In 1941, he completed his doctoral thesis on simple synthetic polymers of amino acids and continued his education at the Brooklyn Polytechnic Institute and Columbia University, as well as Harvard University.

While studying in Jerusalem he participated in the first noncommissioned officers' course given by the underground Hagana and later became intensively involved in the IDF's Science Corps (known as Hemed), which was founded when the War of Independence broke out.

Working together, Aharon and Ephraim developed new types of explosives to supplement the Jewish paramilitary organization's precious store. But the product was so malodorous that they had to do their lab work in a cave in Jerusalem's Sanhedria quarter.

"When I entered a bus, people used to run away because of the stinky smell. Only years later did we learn how to eliminate the smell from that material," Ephraim recalled.

When the war ended, Ephraim and his brother, who was a very promising young chemist, joined the fledgling Weizmann Institute. Ephraim founded and headed the biophysics department, while Aharon was invited in 1948 by Chaim Weizmann to join the institute as head of the department of polymer research. Aharon became a professor of physical chemistry at the Hebrew University in 1952.

Their close relationship was tragically cut short when Aharon was among those murdered in the Lod Airport massacre by Japanese Red Army terrorists on May 30, 1972 - an event that broke his brother's heart.

Ephraim Katzir's initial research centered on polyamino acids, which are synthetic models that facilitate the study of proteins. His pioneering studies contributed to the cracking of the genetic code, the production of synthetic antigens and clarification of the various steps of immune responses.

The understanding of polyamino acid properties led, among other things, to a team of Weizmann scientists' development of Copaxone, a drug used worldwide to slow deterioration from multiple sclerosis.

Another major success was in immobilizing enzymes. Katzir developed a method for binding enzymes, which speed up numerous chemical processes, to a variety of surfaces and molecules. The method laid the foundations for what is now called enzyme engineering, which plays an important part in the food and pharmaceutical industries. For example, it is used to produce fructose-enriched corn syrup and semi-synthetic penicillins.

Later, he focused at Weizmann on polymers (large molecules composed of repeating structural units connected by covalent chemical bonds), specifically on immobilized enzymes and polyamino acids, which led to the development of synthetic antigens and the production of synthetic vaccines.

One practical application of his work was his development of a synthetic fiber used to sew up internal wounds that dissolves in bodily enzymes.

Katzir was always profoundly concerned with the social and educational aspects of science. He headed a government committee for the formulation of a national scientific policy, trained a generation of younger scientists, translated important material into Hebrew and helped to establish a popular, Hebrew-language science magazine.

He served as chief scientist of the Defense Ministry and chairman of the Israel Society for the Advancement of Science, the Israel Biochemical Society, the National Council for Research and Development and the Council for the Advancement of Science Education.

He also headed the National Biotechnology Council and was president of the World ORT Union.

A long-time socialist, Katzir supported the Labor Party and was urged by prime minister Golda Meir in the spring of 1973 to present his candidacy for the presidency to succeed Zalman Shazar after her favorite for the job - Prof. Aharon Katchalski-Katzir - had been murdered.

He later related that he didn't really know what a president was supposed to do, but he did recall that in 1952, when the first president Chaim Weizmann died, the post been offered to Albert Einstein (who turned it down). Powerful Labor Party finance minister Pinhas Sapir told the reluctant Katzir he would build him a lab at Beit Hanassi so he would not be separated from his beloved science during the five-year-term, but this never happened.

He formally hebraicized his surname to Katzir ("harvest") when he became president, but he remained bashful in public and reluctant to give up his scientific research and teaching. In what was perhaps his most momentous meeting as president, he welcomed Egypt's president Anwar Sadat to Israel and Jerusalem in 1977.

During his five years in office, he and his late wife, Nina, an English teacher by profession, paid special attention to the problems of society and education and were consistently eager to learn more about all sectors of the population.

About four months after moving to Beit Hanassi, Katzir symbolically led the nation through the Yom Kippur War, with its horrific death toll, anti-government demonstrations, Meir's resignation and the appointment of Yitzhak Rabin to replace her. Katzir was well received at the White House by Richard Nixon and Gerald Ford.

In 1977, the Likud defeated Labor and a new bipartisan era began. Beit Hanassi was the scene of talks with party heads and the president's symbolic request to try to establish a coalition.

Katzir never had the charisma or gift for gab that some Israelis prefer in a leader; at dull ceremonial events, he surely was dreaming of his lab, microscopes and test tubes. He always smiled shyly and looked people in the eye when he shook their hand, but a veil of sadness seemed to hang in the background.

In addition to the murder of his brother, his daughter Nurit died of carbon dioxide asphyxiation at 23 when she fell asleep at home without being aware of a burning kerosene stove and sealed windows; daughter Irit, a "sensitive poet," died at 43 in "tragic circumstances," and Katzir's wife, Nina, died of cancer 23 years ago.

Their son Meir (a mathematics professor at the Technion-Israel Institute of Technology, who has three adult children) and Aharon's son, Prof. Abraham Katzir (an expert in infrared physics at Tel Aviv University) survive him.

Upon completion of his term of office he returned to research at Weizmann and was named "institute professor," a prestigious title awarded by the Weizmann faculty and administration to outstanding scientists who made significant and meaningful contributions to science or to the State of Israel.

He also devoted himself to the promotion of biotechnological research in Israel and founded the biotechnology department at Tel Aviv University.

The creation of this department was a continuation of his efforts to establish science-based industries here. Katzir helped create several companies based on the fruits of his scientific research.

In the later years of his scientific career, Katzir turned to new areas of research. In one project, he headed a team of Weizmann scientists that won an international contest on computer modeling of proteins. In another study, he was part of an interdisciplinary institute team that revealed an important aspect of the effects of snake venom on the body.

Katzir authored hundreds of scientific papers and served on the editorial and advisory boards of numerous scientific journals. International scientific symposia were held in Rehovot and Jerusalem to celebrate his 60th, 70th and 80th birthdays.

Into his 90s, Katzir's former students - leading professors themselves - came to his home where he was wheelchair bound and brought their scientific articles before publication so he could comment on them.

Katzir was a member of the Israel Academy of Sciences and Humanities and of numerous other prestigious bodies in Israel and abroad, including the Royal Institution of Great Britain, the Royal Society of London, the US National Academy of Sciences, the Academie des Sciences in France, the Scientific Academy of Argentina and the World Academy of Art and Science.

He was a visiting professor at Harvard University, Rockefeller University, the University of California at Los Angeles and Battelle Seattle Research Center.

In addition, Katzir won the Rothschild and Israel prizes in natural sciences, the Weizmann Prize, the Linderstrom Land Gold Medal, the Hans Krebs Medal, the Tchernikhovski Prize for scientific translations, the Alpha Omega Achievement Medal and the Engineering Foundation's International Award in Enzyme Engineering.

He was the first recipient of the Japan Prize and was appointed to France's Order of the Legion of Honor.

The magazine Annual Reviews quoted Katzir as saying: "I have had the opportunity to devote much of my life to science. Yet my participation over the years in activities outside science has taught me there is life beyond the laboratory.

"I have come to understand that if we hope to build a better world, we must be guided by the universal human values that emphasize the kinship of the human race - the sanctity of human life and freedom, peace between nations, honesty and truthfulness, regard for the rights of others, and love of one's fellows."

At the age of 92 last year, Katzir completed a 362-page, Hebrew-language autobiography called Sipur Haim (A Life's Tale) - an apt reflection of his modest manner.

The volume is packed with a mind-boggling cornucopia of people, dates, places, events and facts from as long as eight decades ago, and reflected the fact that his life had been intertwined with some of the most memorable events of the Jewish state and the Jewish people.

"I believed with all my heart that science will bring peace to this country, renew its youthful vigor and create the sources for new life, both spiritually and materially," he wrote in a biological chemistry journal in 2005. "I have been lucky enough to spend my life in pursuit of my goals, with some success and considerable satisfaction."

After he and his former biology student Amos Carmel, a journalist at Yediot Aharonot, completed the writing of his autobiography, Katzir told The Jerusalem Post: "I didn't take notes during my long career and didn't save any documents. Everything came from memory, with Amos's help.

"I felt that before I meet the Almighty, I wanted to write a book my son and grandchildren could read and so that scientists will see that they can accomplish things outside scientific life as well."

Wednesday, May 20, 2009




TAU physicist's 'infrared fibers' can defend water supplies from chemoterrorism

TAU physicist's 'infrared fibers' can defend water supplies from chemoterrorism
May. 19, 2009
jerusalem post staff , THE JERUSALEM POST
A Tel Aviv University physicist has developed a system to monitor the safety of a building's or community's water supply in real time, which could combat the threat of contamination due to industrial spillage, natural disaster or sabotage.

Although most people take the safety of their drinking water for granted, ordinary tap water could become deadly within minutes, says Prof. Abraham Katzir of Tel Aviv University's School of Physics and Astronomy.

Modifying special fibers developed in his lab, Katzir can detect "colors" in the infrared spectrum that distinguish between pure and contaminated water. Connected to a commercial infrared spectrometer, the fibers serve as sensors that can detect and notify authorities immediately if a contaminant has entered a water reservoir, system, building or pipeline.

In the lab, the fiberoptic system detected poisons, such as pesticides, in amounts well below the World Health Organization safety threshold. Preliminary field experiments have already been done at several European sites, and the results were reported recently in the Journal of Applied Spectroscopy.

Once in use, the sensor system would be one of the first real-time water monitors to provide protection from chemoterrorism attacks - a threat to which water supplies in places like the US are particularly susceptible.

"It's unlikely that someone will poison the water supply in Afghanistan," says Katzir, "but America is in grave danger and needs to arm itself against chemical threats to its drinking water.

"With our naked eyes we can't distinguish between pure water and water that contains a small amount of alcohol or acetone. They're all clear. We can't do it even with a spectrophotometer, which measures visible colors," explains Katzir.

"But we can clearly distinguish between liquids using an infrared spectrometer which can distinguish between 'colors' in the invisible infrared spectrum."

The special fiber sensors make it possible to monitor the quality of water in a remote location, such as a lake, a river, or a pipeline, and detect trace amounts of contaminants in real time, adds Katzir.

Water management executives in Florida's Everglades and officials in Germany are among those who have expressed an interest in using the technology.

"Toxic materials are readily available as pesticides or herbicides in the agriculture industry, and can be harmful if consumed even in concentrations as low as few parts per million," says Katzir.

Cities like New York are especially susceptible to a chemoterrorist threat. With many skyscrapers holding water reserves on the top of the building, a terrorist only needs to introduce poison into a tank to wreak havoc.

"A terrorist wouldn't have to kill tens of thousands of people. Only 50 deaths - as horrible as that would be - would cause nationwide panic," Katzir says.

Currently, water authorities in America test water reservoirs usually once every day or two, with no system in place to detect chemical threats instantaneously.

"This new system can cut millions of dollars from the cost of testing water manually," he says,

The fiber sensors developed by Katzir are made of insoluble, non-toxic, and biocompatible materials.

"You can eat them and nothing will happen to you," he notes.

Katzir's determination to fight terrorism through science has a personal side as well. His father, world-renowned scientist Prof. Aharon Katzir, was assassinated by the Japanese Red Army in a terror attack in 1972.

"I am trying to walk in his footsteps by doing applied research that can be a practical tool in an important battle," he says. "This system can be ready for use in less than a year."