Sunday, May 31, 2009


Goodybe great uncle in YNET: Israel's largest news source:

פרס על מות אפרים קציר: תרומתו למדינה ענקית


נשיא המדינה פירסם הודעת אבל עם היוודע דבר מותו של הנשיא הרביעי: "חסרונו יורגש בכל צעד ושעל בתחומים הרגישים ביותר של ישראל". ראש הממשלה: "קציר תרם תרומה לביטחון ישראל ויושרו וצניעותו יכולים לשמש מופת". קציר יובא למנוחות בעירו רחובות, היום ב-18:00
רוני סופר

"נשיא המדינה לשעבר, הפרופסור אפרים קציר, היה אדם משכמו ומעלה, מדען בעל שם עולמי אשר תרם תרומה יוצאת דופן לביטחון מדינת ישראל". במילים אלה ספד נשיא המדינה, שמעון פרס, לנשיא הרביעי שהלך לעולמו.



הפרופ' קציר יובא למנוחות היום (א') ב-18:00 בבית העלמין ברחובות - וייטמן ליד אשתו נינה, שנפטרה ב-1986. קציר ביקש להיקבר ברחובות ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.



אפרים קציר נולד ברוסיה ב-1916, בשם אפרים קצ'לסקי. ב-1922 עלתה משפחתו לארץ ישראל.
הוא כיהן כנשיא המדינה בשנים 1973-1978. קציר מת בביתו שבמכון וייצמן ברחובות, בגיל 93. הוא היה מדען בעל שם עולמי בתחומי הביוכימיה והפיסיקה. לאחרונה אושפז למשך כמה שבועות בבית החולים "קפלן" בשל מחלה, אך שוחרר לביתו לאחר שיפור מסוים במצבו.



פרס הוסיף ושיבח את פועלו של הנשיא הרביעי: "הוא היה גם נשיא אהוב ומקובל וכדרכו צנוע ועמוק - הוא לא נכנע ולא התחשב בבריאותו ועבד ללא הרף למען המדינה, כאשר תוצאות עבודתו שזורות במפת הארץ, ברוחה וברמתה".



"תרומתו של אפרים קציר למדינה היא ענקית וחסרונו יורגש בכל צעד ושעל בתחומים הרגישים ביותר של ישראל. אזכור את אפרים לעולם ועד כאדם נפלא, בעל דעות עצמאיות ובעל מאור פנים לזולתו", סיכם פרס.



גם ראש הממשלה פירסם הודעה עם היוודע דבר מותו של הנשיא לשעבר

קציר ואמר כי המדינה כולה מרכינה את ראשה. "הנשיא קציר היה מחוייב למדינת ישראל בכל מעשיו והיה אחד מפורצי הדרך בתחום המדע ואחד המדענים הראשונים והבולטים במכון ויצמן. קציר תרם תרומה גם לביטחון ישראל ויושרו וצניעותו יכולים לשמש מופת", אמר.



השר לענייני מיעוטים, פרופ' אבישי ברוורמן, פירסם גם הוא הודעת אבל: "אפרים קציר היה נשיא מדינת ישראל, מדען דגול וציוני בכל רמ"ח אבריו. איש שלמרות כל הסבל והטרגדיות שעבר בחייו - תמיד היה מלא אהבה אנושיות וחיוביות. הוא היה לי ידיד איש יקר ומורה דרך, הוא שייעץ לי להוביל את פיתוח הביוטכנולוגיה בנגב".



ועדת השרים לטקסים וסמלים בראשותו של שר התיירות סטס מיסז'ניקוב צפויה להתכנס לפני ישיבת הממשלה, כדי לדון בסידורי הלוויתו הממלכתית ובטקס האשכבה של הנשיא הרביעי


סיכמתי עם הקב"ה: "אל תרחם עליי"

למרות מצבו הבריאותי והגעגועים לאחיו, פרופ' אהרון קציר, שנרצח בידי מחבלים, לפרופ' אפרים קציר, הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, יש ספר חדש, וגם אהבה איתנה, שגורמת לו להמשיך ולהיאחז בחיים. "המדע מושך את ליבי", הוא אומר רגע לפני יום הולדתו ה-93, "והוא זה שגורם לי להחזיק מעמד"
יובל קנר

כבוד הנשיא לשעבר: "אחי אהרון היה בוגר ממני בשנתיים וחצי. כשהוא נרצח הרגשתי כאילו חלק מגופי נעלם ונהרס. לא אשכח כשנקראתי לזהות את גופתו. הייתי במצב איום".



הסיבה הרשמית לקיום הריאיון עם פרופ' אפרים קציר, הנשיא הרביעי של מדינת ישראל, הוא ספרו האוטוביוגרפי "סיפור חיים" שיצא לאחרונה, בתום עשר שנות כתיבה. הספר מתאר את סיפור חייו וחיי אחיו, פרופ' אהרון קציר, שהפכו לאייקונים בעולם המדע עוד בחייהם. פרופ' אהרון קציר נהרג בהתקפת המחבלים בראשות קוזו אוקומוטו בנמל התעופה בלוד בשנת 1972.

קטע מתוך הראיון עם פרופ' קציר

אבל הספר היה רק תירוץ. על האיש בן ה-93 מגינים בחירוף נפש אנשי מכון ויצמן לבל יתראיין ללא השגחתם הצמודה. הוא מרותק לכיסא גלגלים אבל מצבו הפיזי מטעה. גם בגילו המופלג, פרופ' קציר חד כתער, ברור, צלול ומצויד בחוש הומור.



כשהוא נזכר באחיו הגדול אהרון, חתן פרס ישראל למדעי הטבע (1961) ומבכירי המדענים של ישראל, הגעגוע צובט את ליבו. "היינו מאוד קשורים האחד לשני", הוא אומר, "היינו מתבודדים וכותבים יחד מאמרים".

בתחילת דרכם המדעית, למדו השניים באוניברסיטה העברית. "יום אחד קורא לי פרופ' פרקטה, רקטור האוניברסיטה", מספר קציר, "ואומר לי, 'יש לנו שני אחים מוכשרים, אחיך ואתה. אין לנו כסף להחזיק כאן שני מלומדים, אז אחד מכם צריך ללכת. החלטנו שזה אתה'. אז עזבתי, אמרתי, זה גורלי. אחר כך שוחחתי עם אהרון והוא אמר, 'יש פתרון טוב יותר, שנינו נעזוב ונעבור למכון ויצמן'. קיבלנו הזמנה מחיים ויצמן, שאמר, 'יש כסף ויהיה מצוין'. באותו יום עזבנו שנינו את האוניברסיטה העברית".



למה הספר יצא רק עכשיו?

"חשבתי שבשל גילי הגיע הזמן לספר את תולדות חיי, למען הנכדים שלי, הבן שלי, אולי למען הדורות הבאים, שיידעו מעט על חייו של הנשיא הרביעי. אני כבר בן 93, אז חשבתי שהגיע הזמן".



פרופ' קציר מתגורר בבית צנוע בלב מכון ויצמן, כמעט מאז הקמתו של המכון, בשנת 1949. מלבד הרמפות שהוקמו בבית לטובת כיסא הגלגלים שלו, נדמה שכמעט דבר לא השתנה בו. הריהוט פשוט ומדפי העץ קורסים משלל התארים ותעודות ההוקרה שקיבל במרוצת חייו.



כשאשתו נינה קציר הייתה בחיים (הלכה לעולמה בשנת 1985), היו מתקיימים בבית הנשיא אחת לשבוע מפגשי-סופרים לילדים. היום, מלבד מטפלו האישי ומזכירתו המסייעת לו במחקריו, פוקדים את הבית מעטים. התקשורת לא מרבה להיזכר באיש, שהיה מועמד לפרס נובל על חלקו בחקר פולימרים של חלבונים ושעל שמו קרויים בתי ספר ומלגות למצטיינים ברחבי הארץ. עיקר נחמתו הייתה ועודנה בחומר הכתוב ובנפלאות המדעים.



"כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, למדתי מתמטיקה, לא ביולוגיה", הוא אומר, "איכשהו נמשכתי לביופיסיקה, מביופיסיקה לביוטכנולוגיה, מביוטכנולוגיה למדעי החיים. נושאי מדעי החיים עדיין מושכים את ליבי באופן יוצא מן הכלל, ושם באמת ההתפתחות פנטסטית, מפני שכל אחד רוצה לדעת מדוע כואבת לו הבטן או מדוע הרגל לא פועלת".



מדי שנה חוגגים לפרופ' קציר חבריו במכון ויצמן יום הולדת. זו הזדמנות לקיים את האירוע ככנס מדעי שאליו מוזמנים מדענים בכירים מהארץ ומהעולם. מאז גיל 60, מדי עשור הופך יום הולדתו ל"סימפוזיון על ביופיסיקה וביוטכנולוגיה", כנס בינלאומי שנמשך ימים ספורים. כשמלאו לו 90, נערך לכבודו כנס דומה אליו הוזמנו מדענים רבים מהעולם. ב-16 במאי יחגגו לו שוב יום הולדת, אם כי הפעם, לבקשתו, ייעשה הדבר בצניעות יתרה.



"חלק מן האנשים שכל כך אהבתי כבר אינם בחיים, אבל כן, זה היה עולם יוצא מן הכלל", הוא אומר, "אני אומר בצחוק, שסיכמתי עם הקדוש ברוך, שכל עוד אוכל לקרוא, לכתוב, לעבוד ולעשות קצת מחקר ופיתוח, תן לי לחיות. ברגע שאתה רואה שאני הופך לאלצהיימר, לא יודע מה שאני מדבר, אז מספיק, אל תרחם עלי. בינתיים הוא כנראה עסוק מדי אז הוא מרשה לי לעשות מה שאני רוצה. אז יהיה לי יום הולדת כנראה באמצע מאי. אני מודה באשמה ולא מכחיש, נולדתי ב-16 במאי 1916".



מה הדברים שגורמים לך אושר?

"אני צריך להודות על האמת, המדע והפילוסופיה של המדע מושכים את ליבי באופן יוצא מן הכלל, וזה, אני מודה, גורם לי להחזיק מעמד, כי בלי זה היה קשה להחזיק מעמד לגמרי. זה נפלא שיש מקצוע או נושא שמושך את ליבך. החברים שלי מביאים לי עיתונים וספרים שאני יכול לקרוא. יעקב שרת, הבן של משה שרת, הביא לי אוסף מאמרים קצרים על אביו - 400 עמוד. בלילה אחד גמרתי את זה, כי זה משך את ליבי. גם כשאני קורא דבר מקצועי, זה נותן לי כוח להמשיך לחיות".

No comments: